בגיל 28 אובחנתי כחולה במחלה אוטואמונית קשה (קוליטיס כיבית), ומצאתי את עצמי עוברת מרופא לרופא ומחפשת פתרון שיחזיר לי את חיי הקודמים. בגיל 28, לא הבנתי מה זה אומר מחלה כרונית וגם לא דמיינתי שהגוף שלי פתאום יבגוד בי כשאני בשיא הקריירה, בתחילת מערכת יחסים זוגית, לפני שהפכתי להיות אמא ושיש עוד כל כך הרבה לפניי. חוויתי תקופה מורכבת ומטלטלת, ולא ידעתי היכן אוכל למצוא את הרפואה שתעזור לי להרגיש טוב יותר. במקרה (או שלא), באותה תקופה הייתי במהלך לימודי התואר השני, שכחלק ממנו נדרש מאיתנו להיכנס פנימה אל נפשנו, וללמוד ולחקור את עצמנו. עברתי בשער הגוף-נפש ומצאתי תשובות לשאלות גדולות ועמוקות שילוו אותי באותם הימים, כמו ״למה זה קרה לי?״, ״האם אני אהיה מוגבלת מעכשיו והלאה?״, ״האם אוכל ללדת ילדים?״ ו״מה עליי לעשות עכשיו?״. הבנתי שאת הפתרון האמיתי אמצא בתוכי ובתוך נפשי. העבודה הנפשית היא זו שסייעה לי להפחית משמעותית את הסימפטומים ולהחלים.

עם ההבנה לפתרון הרפואי האישי שלי, מצאתי כי כמו שאני לא הכרתי את הטיפול בגוף באמצעות הנפש, כך גם אנשים אחרים המאובחנים עם מחלה כרונית. לרוב, האוטומט שלנו הוא לפנות לרופא, כך למדנו מגיל צעיר, לחפש תשובות חיצוניות ומומחים שיעזרו לנו. אך האמת היא, שאת התשובות נוכל למצוא בתוכנו. פגשתי מטופלים רבים שמתמודדים עם מחלות כרוניות או מחלות אוטואימוניות, עם כאבים בלתי פוסקים ועם אורח חיים מגביל ולא מאפשר, ויחד מצאנו את הדרך לחיים בריאים, מספקים ומלאים יותר.