סיפורי מקרה

מ׳, סובל ממיגרנות קשות וכאבי צוואר

מ' הוא קצין בקבע, אשר נמצא בתפקיד קרבי משמעותי. הוא נולד לבית קרייריסטי אקדמאי, וכל השנים לחצו עליו הוריו להתחיל בלימודים אקדמאיים "רציניים" כמו הנדסה. הוא דווקא רצה ללמוד עבודה סוציאלית ולתרום לקהילה. הוא הגיע אליי בצומת החלטה כאשר הוריו לוחצים עליו ללמוד מקצוע טכנולוגי "שיכניס" לו משכורת בעתיד, ואילו ארוסתו מעודדת אותו ללכת עם ליבו וללמוד עבודה סוציאלית. הוא הגיע לטיפול ממש בתקופה בה היה צריך לקבל החלטה, כאשר הקושי להתמודד עם הלחץ של הוריו התבטא אצלו במיגרנות קשות וכאבי צוואר. לבסוף החליט ללכת עם העדפותיו האישיות ועם ההחלטה וההרשמה נעלמו הכאבים כלא היו. מ׳ עבר תהליך טיפולי ולמד להקשיב לאיתותים הפנימיים ולרצונותיו האישיים, אך יותר מכל, למד כיצד לתקשר זאת לעולם ולאנשים סביבו.

נ׳ מתמודדת עם כאבי אגן

צעירה בת 30, תושבת תל אביב, אשר מתמודדת למעלה מ10 שנים עם כאבי אגן בלתי מוסברים, וללא תשובות מבירורים רפואיים שעברה במהלך עשר שנים. כאבי האגן החריפו מאד עם ההריונות הקשים שחוותה. בתחילת הטיפול לא ידעה להגדיר את מקורות הכאב, ולדבריה לא קיימת שום סיבה אפשרית לכאבים הללו ומצד שני היא חשה אותם ברמה יומיומית, למרות שהרופאים טוענים ש״הכל בראשה״. היא סיפרה שהיא הרגישה כלואה בתוך הכאב הזה ולא הצליחה לצאת מזה בשום דרך.  לאחר מספר פגישות, בתרגול התמקדות (Focusing) היא נזכרה לפתע שהותקפה מינית בגיל 20, ממש מספר חודשים לפני שהתחילו הסימפטומים הגופניים. 

ד' מאובחן עם פיברומיאלגיה

גבר בגילאי ה-50, המתגורר בצפון הארץ. הוא מתמודד עם האובדן של אביו, שקרה כאשר היה בשירותו הצבאי. הוא לעולם לא עיבד את האובדן הקשה הזה, אלא חזר מיד אל המסגרת הצבאית הנוקשה כחייל קרבי. הוא מתמודד כל החיים עם אכילה רגשית, ומתייחס לאוכל כמשהו מנחם. שנים רבות לא אובחן כבעל הפרעת אכילה, בעיקר בשל הסטיגמה שאכילה רגשית משויכת בעיקר לנשים. הוא רוצה להיתפס כיותר גברי ולא כחרדתי או היסטרי. אולם, בשלב מסוים חלה הצפה רגשית גדולה, ממנה כבר לא יכל להתעלם. הרגיש ״שהכל ממש דחוס בתוך הגוף שלו״ (במילותיו),  עם משקל מאד גבוה שממש מאיים להחניק אותו. כאשר פנה לטיפול, עלה מיד האובדן הקשה של האב, אליו היה קשור מאד. ד׳ נותר יתום בגיל צעיר ובעצם לא נפרד ממנו עד היום. הסימפטומים הגופניים נעו מקיצוניות אחת לשנייה, בדיוק בהתאם למצב הרגשי הלא יציב שלו – בין איפוק רגשי לסערה חסרת מעצורים. עד היום עושה ד' עבודה משמעותית ומתפנה לאחר שנים רבות, לטיפול באכילה הרגשית. ד' מעיד כי הכאבים השתפרו ברמה שהוא כבר יכול לתפקד, ויכול להנות בחיק משפחתו. ד׳ עדיין חווה את הכאבים, אבל מתאר את מצבו כנסבל וככזה שאפשר לחיות איתו. ד׳ מרגיש מחובר לכאב ולסבל אותו חווה שנים רבות.

ח' מנכ"ל בחברת הייטק סובל מפסוריאזיס

הגיע אליי לאחר שעשה אקזיט מוצלח, הגיע לטיפול כאשר הוא מתמודד עם פסוריאזיס קשה. כל נסיונותיו לטפל במחלה באמצעות תרופות, משחות וטיפולים בקרינה אולטרה סגולה לא צלחו עד כה. עם גירושיו הטריים, הגיע לטיפול כדי להתמודד עם הפרידה הקשה. בזמן הטיפול סיפר על הפסוריאזיס, אך ביקש לא להתמקד בכך. ח׳ חשש שהפרידה מאשתו, תפגע בתדמית העסקית שלו ותגרור שאלות והתעניינות בחייו הפרטיים. כאשר חקרנו יחד וגילינו שבבסיס הפחד, נמצא הפחד מ״מה יחשבו עליי״ והדאגה לתדמית הציבורית שלו, התחלנו לעשות עבודה בשחרור הפחדים וניהול הרושם האישי. עם התקדמות הטיפול והתחזקותו הנפשית, חל שיפור בפסוריאזיס, ללא כל טיפול חיצוני. הטיפול בסימפטום הנפשי, עזר להפחית את התסמינים החיצוניים וגם שיחרר את ח׳ ממצוקתו הרגשית.

א' מירושלים מתמודדת עם קרוהן

מתמודדת עם קרוהן כבר כעשרים שנה, הקרוהן התפרץ אצלה במהלך התיכון. היא הגיעה לרזון קיצוני, וכל מה שיכלה לאכול הוא משקה שנקרא מודולן. בתהליך הטיפולי הגענו למסקנה שהיא נמצאת בסביבה מאד תוקפנית וביקורתית (הוריה ובן זוגה), והדרך שבה היא מתמודדת היא צמצום הנוכחות שלה, הצרכים שלה והרגשות שלה. היא בחרה בקריירה של משחק ומבצעת עבודות שהיא לא אוהבת רק כדי להרוויח כסף. ביומיום היא מרגישה חולה ולא מצליחה לתפקד. גם מערכת היחסים שלה עם בעלה וילדיה מציבים אותה תמיד במקום החלש והיא מנסה "להיעלם" מהמרחב ככל האפשר. עם התקדמות הטיפול הגענו להבנה שהדיכוי החיצוני שלה מתבטא פנימה לגוף ומאותת בעזרת מחלת הקרוהן. עם הזמן שוחחנו על תחושת הדיכוי, נתנו לו מקום, חמלה ואהבה, ואפשרות לדבר על התשוקות שלה, על איזה סוג אמא ובת זוג היא היתה רוצה להיות. שוחחנו על איך היא תמיד מוצאת את עצמה מרצה במערכת הזוגית שלה מפחד להתמודד עם ביקורת שאולי תגיע. עם הזמן היא למדה כיצד להשתמש בגבולות בחייה, להגיד לא ולשקף את הרצונות והצרכים שלה כפי שהם. ככל שהתקדמנו בטיפול, הגוף התאושש לאט לאט. היא פיתחה מערכת יחסים עם עצמה – ממקום מצמצם למקום מתרחב. א׳ התחילה לאכול מוצקים בצורת מרקים ומרוסקים, מה שהיה בלתי אפשרי במשך שנים. שנה לאחר מכן, בסיום הטיפול, היא הצליחה לחזור לאכול את האוכל האהוב עליה ביותר – פיצה.

תפריט נגישות