הריון, לידה והורות ראשונית הם תקופות שבהן אנחנו מקבלות אינספור החלטות. חלקן קטנות ויומיומיות, וחלקן מרגישות כמו החלטות באימהות שיכולות לשנות את החיים.
אנחנו נכנסות להריון בפעם הראשונה ופתאום מבינות את גודל האחריות. נשים מגיעות לחדר לידה, ומציעים להן פרוצדורות רפואיות או מתחילים לנהל מה הן צריכות לעשות. גם אחרי הלידה, התינוק בוכה ואנחנו לא יודעות איך לעזור לו להירגע. אנחנו נאבקות בהנקה ולא מבינות מה אנחנו עושות לא בסדר ולמה זה כל כך כואב.
אלו רגעים של תסכול וחוסר אונים. רגעים שבהם אנחנו נוטות לחפש אישור חיצוני או תשובה מבחוץ כדי להפסיק את התחושה הלא נעימה או לצמצם את הפחד מהלא נודע.
אבל האמת היא שכל הרגעים האלו הם חלק מהמסע הזה. המסע הזה כרוך בהמון רגעים יפים ומרגשים, אבל גם בהמון תסכול, חוסר אונים ולפעמים גם כאב. אלו רגעים שנשים פחות ישתפו ברשתות החברתיות, או אפילו אחת עם השנייה בשיחה אישית. ובדיוק ברגעים האלה אנחנו מתחילות לבנות את הדרך שבה נקבל החלטות כאימהות.
למה קשה לקבל החלטות כאמא?
באופן טבעי אנחנו פונות לאנשים שנראים לנו בעלי יותר ידע או ניסיון. לרופאים, לטיפת חלב, להורים, לחברות, לנשים שכבר עברו את זה. ולפעמים זה באמת חשוב. יש ערך עצום לידע, לניסיון ולהמלצות שאנחנו מקבלות.
אבל עדיין ההחלטה הסופית היא שלנו.
כי גם אם הרופא הזה ראה כבר אלפי נשים, וגם אם האישה הזו כבר ילדה שלושה ילדים, הם עדיין לא מכירים אותך כמו שאת מכירה את עצמך.
הם לא יודעים איך את מתמודדת עם חרטה, עם כאב או עם חוסר ודאות. הם לא מכירים את הזוגיות שלך, את הערכים שלך, את המשפחה שאת רוצה לבנות או את הדברים שחשובים לך באמת.
מי שמייעץ לך עושה זאת בדרך כלל מתוך ניסיון, ידע או רצון טוב. אבל בסופו של דבר, את ובן או בת הזוג שלך הם אלה שיחיו עם ההחלטה ועם ההשלכות שלה. דווקא בגלל זה חשוב שהבחירה תהיה גם שלכם.
זה לא אומר שצריך להפסיק להקשיב.
להפך.
איך מקבלים החלטות באימהות כשיש כל כך הרבה עצות?
כדאי ללמוד, לשאול שאלות ולהיעזר באנשי מקצוע ובאנשים שכבר עברו את הדרך.
אבל כל עצה צריכה לעבור גם דרך בדיקה פנימית.
אפשר לשאול את עצמנו: מאיפה העצה הזאת מגיעה? האם היא לוקחת בחשבון דברים שחשובים לי? האם היא מתאימה גם לחיים שלי? ומה קורה לי כשאני שומעת אותה?
לפעמים אפשר להרגיש שמשהו בתוכנו מתכווץ. זה לא בהכרח אומר שהעצה לא נכונה, אבל זה סימן ששווה לעצור ולהקשיב לו. אולי צריך לדייק את ההמלצה, ואולי היא פשוט לא מתאימה לנו.
בתוך כל החלטות באימהות יש ציר ארוך עם הרבה אפשרויות באמצע, ואפשר למצוא איזון בכל דבר.
כל עצה צריכה לעבור גם דרך בדיקה פנימית
גם אני הייתי צריכה ללמוד את זה.
היו פעמים שהקשבתי לעצה שהרגישה לי לא נכונה. בדיעבד הבנתי שקיבלתי עצה מאישה שמאוד חוששת מלידה ומעדיפה כמה שיותר מעקב והתערבות רפואית. בגלל שזה היה כל כך שונה מתפיסת העולם שלי, העצה שלה הובילה אותי להתערבויות רפואיות שלא תכננתי ולא רציתי בהן. היא אולי השקיטה משהו בי באותו רגע, אבל פתחה משהו אחר לגמרי שלא רציתי בו. השקט הרגעי הזה לא היה שווה לי את מה שבא אחריו.
והיו גם פעמים שקיבלתי עצה מצוינת, אבל הייתי צריכה זמן להתבשל. רק אחרי שהבנתי שזו באמת הבחירה שלי, הייתי מוכנה ליישם אותה. ואז זו כבר לא הייתה רק עצה שקיבלתי. זו הייתה החלטה שלי.
עם הזמן הבנתי שלא תמיד אדע מראש מה תהיה התוצאה של כל החלטה. אין דרך לחיות בלי חוסר ודאות.
אבל אני כן יכולה לבחור מאיזה מקום ההחלטה מתקבלת.
היום אני יודעת שגם אם בסופו של דבר אבחר בדרך שלא תהיה מושלמת, יהיה לי קל יותר להתמודד עם ההשלכות שלה כשהיא תהיה בחירה שנאמנה לי, לערכים שלי ולמשפחה שלי.
לסמוך על עצמי לא אומר להתעלם מהידע של אחרים. זה גם לא אומר לדעת הכול.
זה אומר לתת מקום גם לקול שלי בתוך כל הקולות שמסביב.
לפעמים קל יותר להגיד את זה מאשר לעשות.
איך טיפול יכול לעזור כשקשה לקבל החלטות כאימהות?
בתוך שגרת החיים, המשימות והציפיות שמלוות את ההריון, הלידה וההורות, לא תמיד יש לנו הזדמנות לעצור ולהקשיב לעצמנו. לפעמים דווקא כשיש כל כך הרבה קולות מסביב, קשה לשמוע את הקול שלנו.
אני רואה בטיפול הזדמנות לעצור את המירוץ לרגע. מקום שבו אפשר לדבר ולבטא את מה שיושב על הלב, בלי לחשוב איך זה יישמע או מה יחשבו. מקום שאין בו שיפוטיות, אלא הקשבה וסקרנות.
לפעמים, דווקא כשאנחנו אומרות את הדברים בקול, אנחנו מתחילות לשמוע אותם אחרת. לא כדי שמישהי אחרת תגיד לנו מה נכון לעשות, אלא כדי למצוא את הדרך שנכונה לנו.
אם את מרגישה שאת מוצפת בקולות, בהתלבטויות או בהחלטות שמלוות את התקופה הזאת, טיפול יכול להיות מקום שבו אפשר לעשות סדר, להתחבר מחדש לעצמך ולבנות ביטחון בדרך שמתאימה לך ולמשפחה שלך.